»

הדפס פוסט זה

דיני קדיש ואזכרה

א. הקדיש שאומרים לעילוי נשמת הנפטר יש לו מעלה גדולה מאוד. וכתב רבינו האר"י ז"ל שאין טעם אמירת הקדיש להציל המת מדין גיהנם לבדו, כמו שחושבים המון העם, אלא יש בו תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו מדרגה לדרגה, ולכן יש לאומרו גם בשבת ויום טוב .

ב. קטן פחות מי"ג שנים האומר קדיש, בקדישים שהם מחובת התפילה יאמר החזן יחד עם הקטן, ובקדישים שהם רשות יכול הקטן לומר לבדו .

ג. מי ששכח לומר קדיש ביום פטירת אביו יאמר קדיש ביום אחר, שקדיש ולימוד תורה ומצוות שמקיימים הבנים בכל זמן עושה נחת רוח לאביו ואמו .

ד. מי שמת בלי בנים או שבניו קטנים ואינם יכולים לומר קדיש, יכולים לשכור אדם שיאמר בעבורו קדיש ויועיל לעילוי נשמתו . וכן הוא הדין אם הניח רק בנות, אפילו גדולות, שאינן רשאיות לומר קדיש, שיש לשכור אדם שיאמר בעבורו קדיש .

ה. מי שאין לו בנים שיאמרו עליו קדיש, עדיף לשכור אדם בכסף שיאמר עליו קדיש, מאשר יאמרו עליו קדיש בחינם .

ו. אדם שהושכר על מנת שיאמר קדיש, מותר לו לומר קדיש עבור מספר נפטרים ומועיל לכולם .

ז. מי שציוה לבניו שלא יאמרו עליו קדיש לאחר מותו, אין להם לשמוע לצוואת אביהם, שאילו ידע מהתועלת שיש באמירת הקדיש לא היה מצוה כן .

ח. בעל שנפטרה אשתו, אינו מחויב לומר עליה קדיש בפרט אם יש לה בנים האומרים עליה קדיש. אך מכל מקום בודאי שלא גרע מאדם זר שאומר קדיש ומכוין שיהיה לעילוי נשמתה שמועיל לה, ולכן אם אין מי שיאמר עליה קדיש ראוי שבעלה יאמר עליה קדיש. ויאמר בפיו שכל הקדישים והמצוות שעושה במשך השנה יהיו לעילוי נשמתה .

ט. צריך לומר קדיש כל שנים עשר חודש לעילוי נשמתו, ופוסקים מלומר קדיש שבוע אחד בתחילת חודש שנים עשר, שלא יאמרו ההמון שאביו רשע ומשפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש .

י. בשבוע הראשון בתחילת החודש השתים עשרה יפסיק מלומר קדיש יתום שבתפילות, אך קדיש שאומרים אחר הלימוד יכול להמשיך לומר כהרגלו .

יא.מי שאומר קדיש על אביו ומפסיק בשבוע הראשון של החודש השנים עשר, אולם אומר קדיש גם על נפטר אחר שאין מי שיאמר עליו קדיש, יכול להמשיך לומר את הקדיש כדרכו אף בתחילת החודש השנים עשר כיון שיש סיבה לאמירתו.

יב. אם לומד לימוד מיוחד לעילוי נשמת הנפטר בשבוע הראשון של החודש השנים עשר, יש להמנע מלומר קדיש אחר לימוד זה, ורק לאחר לימוד רגיל שאין לו שייכות לנפטר בדוקא, יכול לומר קדיש .

יג. לאחר שנים עשר חודש פטור מלומר קדיש, ואף על פי שהשנה מעוברת צריך לומר שנים עשר חודש ולא יותר . וטוב לומר קדיש גם לאחר שנים עשר חודש .

יד. אומרים צידוק הדין וקדיש על תינוק שנפטר משעברו עליו שלושים יום . וכן יש לערוך השכבה ואזכרה גם לקטנים שנפטרו קודם שהגיעו לגיל שלש עשרה .

טו. הרוצה לומר קדיש על אמו שמתה ואביו מקפיד עליו מפני שחושש לסכנת חייו, כדעת ההמון שסוברים שגם בזה נאמר ברית כרותה לשפתיים, צריך לשמוע לאביו שלא לומר קדיש, בין קדיש יתום ובין קדיש דרבנן, ורק במקום שידוע שהמנהג שלא לשמוע לאביו בזה יישארו במנהגם .

טז. מה שאמרנו שחייב לשמוע לאביו ולא לומר קדיש על האם, הוא רק אם אביו מקפיד וחושש לחייו וכדלעיל, אך אם מצווהו שלא יאמר קדיש על האם מפני שהיה בכעס עמה, אין לו לשמוע לאביו .

יז. מי שנפטר אביו, ואמו מקפדת שלא יאמר קדיש, לא ישמע לה, שכבוד אביו שמת עדיף מכבוד אמו אפילו עודנה בחיים .

יח. מי שיש לו אב ואם מותר לו לומר קדיש יתום אם אין אביו ואמו מקפידים . ואם אביו ואמו מקפידים צריך לשמוע להם .

יט. אם חל היארצייט באמצע השבוע מתחילין לומר קדיש מליל שבת הקודם, דהיינו מתפילת ערבית של ליל שבת, עד סוף תפילת מנחה של יום היארצייט. ואם חל יום היארצייט ביום שבת מתחילין מערבית של ליל שבת הקודם, ואומרים כל השבוע עד סוף שבת השניה שהוא יום היארצייט .

כ. יש מקומות שנהגו שהאבלים על אב ואם אינם אומרים קדיש בחנוכה ופורים, והוא מנהג גרוע, ואם אפשר יש לבטלו בהסברה ובאמירה נעימה הנה מה טוב, ואם לאו לא יבטלוהו ביד חזקה מפני המחלוקת

כא. אומרים קדיש על הנפטר בחול המועד, והוא הדין אם נפטר ביום טוב שיש לומר עליו קדיש אף על פי שעדיין לא נקבר .

כב. אבל העומד באמצע פסוקי דזמרה והציבור הגיעו לקדיש שאומרים קודם עלינו לשבח, רשאי להפסיק שם על מנת לומר קדיש על אביו ואמו, וישתדל על כל פנים שההפסקה תהיה בין מזמור למזמור.

כג. אם הבן יודע להתפלל לפני התיבה יתפלל, ויותר מועיל מאמירת

הקדיש, שלא נתקן הקדיש אלא לקטנים .

כד. גם בתוך שבעת ימי האבל על אביו ואמו ראוי שהבן היודע להתפלל כשליח ציבור יעבור לפני התיבה, אך על שאר קרובים שנפטרו לא יעבור לפני התיבה בתוך השבעה, אלא באופן שאין מי שיודע להתפלל כמותו .

כה. אף כי ענין הקדיש בכלל וענין התפילה שעובר כשליח ציבור לפני התפילה בפרט מועיל לנשמת הנפטר, מכל מקום יזהר שלא יבוא על ידי זה לידי קטטה ומריבה, ויוסיף להרבות בלימוד, כי לימוד התורה מועיל שבעתיים מכל התפילה, ועל ידי כן מכניסין המת לגן עדן. ואם הבן מחדש חידושי תורה אין ערך לכבוד שזוכה אביו על ידי זה בישיבה של מעלה .

כו. נוהגים הספרדים שאבל תוך שנים עשר חודש על אב ואם או תוך שלושים על שאר קרובים מתפלל כשליח ציבור גם בשבתות וימים טובים . ומנהגנו להקל שאבל יתפלל כשליח ציבור גם בראש השנה ויום הכפורים ובתפילת מוסף. וגם למחמירים שלא יתפלל האבל כשליח ציבור בימים נוראים ובתפילת מוסף, מכל מקום אם הוא חזן קבוע ומרוצה לקהל אין לבטלו משום זה, אף אם יש עדיף ממנו.

כז. יש נוהגים שכאשר נפטר אחד מן הקרובים, מעמידים קערה מלאה מים על הקרקע עד תום שבעת ימי האבלות ולצידה נר דולק, ואין למחות ביד הנוהגים כן, והבא להישאל מורים לו דשב ואל תעשה עדיף.

כח. נוהגים להדליק נר שמן בבית הנפטר כל שבעה, כי נר ה' נשמת אדם. ואפילו אם הנפטר מת בבית החולים או בבית אחר, מועילה הדלקת הנר בביתו כשם שמועילה התפילה בביתו לעשות נחת רוח לנשמתו.

כט. אם הנפטר מת ברגל, לא ידליקו הנר בחדר שנפטר שם, ולא בחדר שאוכלים בו, שמא מתוך כך יבואו לידי הספד וצער, ועל כן ידליקו הנר בחדר אחר או בבית הכנסת.

ל. אדם שנפטרו אביו ואמו בתאריכים הסמוכים זה לזה, טוב שיאמר קדיש בשביל שניהם, ולא ישכור אדם שיאמר קדיש בעבור אחד מהם, דקדיש אחד עולה לשניהם. אך נר נשמה יש אומרים שצריך להדליק עבור כל אחד בנפרד 608 . ויש אומרים שגם בנר מספיק אחד עבור שניהם וכן הלכה.

לא. נוהגים שהבן עולה לעליית המפטיר לעילוי נשמת אביו ואמו כל שנים עשר חודש, ובפרט בשבת השלושים ובשבת השנה. ועדיף שיעלה הבן לעליית מפטיר משאר עליות. וכן המנהג  .

לב. כשרוצים שני אחים לעלות לתורה אחד לעליית משלים והשני לעליית מפטיר, אין להקל בזה לכתחילה, ומ"מ העושים כן יש להם על מה שיסמוכו.

לג. אם יש שני אנשים הרוצים לעלות לעליית מפטיר לעילוי נשמת קרוביהם, כל הקודם זוכה. כלומר, מי שיום היארצייט קודם בימי השבוע, כגון שאחד ביום ראשון והשני ביום שלישי, אותו שיום היארצייט ביום ראשון זכה בעליית המפטיר. ואם שניהם ביום ראשון, אב קודם לאם. ואם לשניהם אב או אם, תלמיד חכם קודם. ואם שניהם תלמידי חכמים, המופלג בחכמה קודם. ואם שניהם שווים יעשו פשרה, אבל לא יתקוטטו חס ושלום בעבור זה, כי מילה בסלע ושתיקה בתרי, ועל ידי ששותק ומוותר לחבירו יהיה יותר נחת רוח לאביו מאשר ידבר ויעלה למפטיר.

לד. בשבת תוך השבעה לא יעלה האבל לעליית המפטיר, שגם בשבת נוהג דברים שבצנעה, ואסור לאבל לעלות לתורה, ולכן יעלה אחד מהקרובים שאינו אבל. ואם קראו לאבל בטעות לעלות לתורה בשבת תוך השבעה יעלה, דהוי פרהסיה.

לה. כאשר חל יום השנה בשבת, טוב שיאמר את ההפטרה ביום השבת שבה חל יום הפטירה, ואם אפשר טוב שיעלה לעליית מפטיר גם בשבת הקודמת.

לו. יש נוהגים לעשות סעודה בליל תשלום אחד עשר חודש ובליל תשלום שנים עשר חודש, ולומדים ונותנים צדקה לעילוי נשמת הנפטר.

לז. יש לקבוע את יום פקודת השנה בכל שנה ביום המיתה, הן לענין האזכרה והתענית וכן לענין סיום אמירת הקדיש וביקור בבית הקברות. ולעניין מנהגי האבלות שנוהגים הבנים והבנות שנה שלימה על הוריהם בשנה הראשונה, (כגון האזכרה והסעודה ועליה לבית העלמין) יש למנות השנה מיום המיתה. ואם נראה למורה ההוראה שכאשר יקבעו בשנה הראשונה את יום האזכרה ביום המיתה יפסיקו הבנים בו ביום גם מדיני האבלות, (כגון ללכת לשמחות, שמיעת כלי שיר וכו') יש להורות בשנה הראשונה לערוך את האזכרה ביום הקבורה ובשאר השנים ביום המיתה.

לח. אזכרת החודש והשנה שחלו בשבת או ביום טוב, מצד הדין ראוי לערוך את האזכרה בשבת וביו"ט עצמו ע"י סעודה ודברי תורה. ומ"מ אם יש צורך אפשר להקדים את סעודת האזכרה ולהסמיכה כמה שיותר ליום האזכרה. ועדיף להקדים מאשר לאחר.

לט. מי שיש לו יארצייט של אביו ואמו, לא ילך בליל היארצייט לסעודת אירוסין או חתונה, ששמחה היא לו . ובמקום צורך יש להתיר.

מ. כל מה שאסרו לילך בליל היארצייט היא רק לסעודת אירוסין ונישואין וכנ"ל, אך לסעודת מריעות שעושים החברים, וכן לסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסעודת סיום מסכת, מותר ללכת.

מא. אזכרת יום השלושים יש לערוך ביום השלושים לקבורה, בין לעניין הלימוד והסעודה וצדקות ושאר הדברים העושים לעילוי נשמת הנפטר, ובין לעניין תספורת שיש למנות שלושים מיום הקבורה.

מב. יש נוהגים שביום פקודת השנה של הצדיק מתאספים מידי שנה סמוך לקברו ועוסקים בתורה לעילוי נשמתו, ואין בזה משום לועג לרש, שכל שעושים לעילוי נשמתו ולכבודו לא שייך בזה לועג לרש.

מג. טוב לעשות ההשכבה על שם האב ולא על שם האם, שנשמת האב והבן קשורים יחד, אך לאשה יש לעשות ההשכבה על שם האם. ויש נוהגים לעשות ההשכבה תמיד על שם האם, ונהרא נהרא ופשטיה.

מד. לאחר סיום השנה אין לעשות השכבה לנפטר כלל ועיקר, כיון שאז בית דין של מעלה מעיינים בפנקס הנשמה ואם אינה ראויה גורמים לה צער גדול ח"ו.

מה. בהשכבה שעושים לעילוי נשמת הנפטר אין להאריך בשבחים רבים, והאר"י ז"ל היה לועג על אותם האומרים נוסח ההשכבה הארוך מנוחה נכונה וכו', והיה אומר שלפעמים מורידים נשמת המת במקום להעלותו. ואין לומר כי אם: "אשרי איש וכו' המרחם על כל בריותיו הוא יחוס ויחמול וירחם על נפש פלוני בן פלוני הוא וכל בני ישראל השוכבים עמו בכלל הרחמים והסליחות אמן".

מו. הלימוד שנוהגים לעשות ביום השלושים אפשר להקדימו ליום כ"ט, וימשיכו מעט בלימוד בליל השלושים אחרי תפילת מנחה וערבית, והוא הדין ליום השנה.

מז. הרוצה להנציח שם הוריו שנפטרו, עדיף שיקנה ספרי ש"ס ופוסקים לכולל של תלמידי חכמים הלומדים בו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, או יתן מהונו להדפסת ספר בהלכה לזכות בו את הרבים, מאשר יקנה ספר תורה ויכניסהו לבית הכנסת.

מח. נוהגים להתנדב שמן לעילוי נשמת המת ולכפרת נפשו, כי

הנרות בבית הכנסת מוסיפים הארה בנרות של מעלה, ויוצאים ידי חובה בזה גם בנר חשמלי. וטוב להתנדב עבור הדלקת התאורה בבית המדרש שעוסקים בו בתורה לאור המנורות, שבזה יגרום לעילוי נשמת הנפטרים ויהיו מליצי יושר עליו כי נר מצוה ותורה אור.

מט. המנהג לעשות השכבה ביום הכפורים וברגלים שמוסיף אור למעלה, ומועיל לנשמת הנפטרים.

נ. נוהגים הקרובים ליתן צדקה לזכות הנפטר, ומועילה הצדקה לעילוי נשמתו.

נא. הנוהגים לעשות השכבה לנפטרים בשבת החתונה ובשאר שמחות, יש להם מקור נאמן לזה ויש להם על מה שיסמוכו.

נב. מנהג יפה בישראל ללכת על קברי אבותיו ביום פקודת השנה

ולהתפלל שם לעילוי נשמתם, ובעיר הקודש ירושלים ת"ו נוהגים ללכת לבית הקברות בערב ראש חודש ניסן ובערב ראש חודש אלול נוסף על ימי פקודת השנה.

נג. ההולכים לבית הקברות ורוצים לומר קדיש, אסור להם שיאמרו הקדיש כשאין שם עשרה אנשים, והנוהגים כן טועים הם ואין להם על מה שיסמוכו.

נד. כל שנים עשר חודש למיתת אביו ואמו כשמזכיר את שמם אומר "הריני כפרת משכבו", ולאחר שנים עשר חודש אומר "זכרונו לברכה". ואפילו בחודש שנים עשר עצמו יאמר הריני כפרת משכבו. והוא הדין כשכותב את שם אביו תוך שנים עשר חודש יכתוב הריני כפרת משכבו. וכל זה שיש להוסיף הריני כפרת משכבו הוא רק באופן שאומר או כותב דבר הלכה או הנהגה טובה בשמם אולם כאשר מזכיר את שמם סתם אין צורך לומר הריני כפרת משכבו.

נה.גם לאחר מיתת רבו שלימדו תורה ויראת שמים יש לומר "הריני כפרת משכבו" במשך כל שנת האבל.

נו. מצוה להתענות יום שמת בו אביו או אמו, מעלות השחר עד

צאת הכוכבים. ומי שהוא בריא אף על פי שאינו חובה לא יפטור עצמו מתענית זו גם אם ימעט מלימודו על ידי זה, וילמד באותו היום דברים קלים כספרי מוסר ותהילים.

נז. יש לקבל על עצמו תענית יארצייט בתפילת המנחה קודם יום התענית, ככל תענית יחיד. ובתפלת שחרית ומנחה ביום התענית אומר עננו בשומע תפילה.

נח. מי שמתענה תענית יארצייט על אביו ואמו יש לו לאכול בלילה קודם השינה ולא לאחר מכן. ואם הוא חלש ואין דעתו מתקררת עד שיאכל קודם עלות השחר יתנה שרוצה לאכול קודם עלות השחר, וכיון שהתנה רשאי לאכול קודם עלות השחר אף על פי שישן שינת קבע. ואם לא התנה שרוצה לאכול וישן שינת קבע, אסור לאכול אף על פי שהוא עדין לילה.

נט. אם אירע יום התענית על מיתת אביו בשבת או בראש חודש, יש

להקדים התענית ליום שלפניו, ויש מתענים ביום שאחריו.

ס. כשמתענה תענית יארצייט בערב שבת, צריך להשלים התענית עד צאת הכוכבים. והנוהגים להקל לקדש ולאכול קודם השקיעה בתענית יארצייט שחלה בערב שבת יש להם על מה שיסמוכו.

סא. אם אירע ברית מילה ביום היארצייט, פטור אבי הבן מלהתענות באותו היום. והוא הדין שהמוהל והסנדק פטורים באותו היום מן התענית. וכן אם אירע פדיון הבן ביום היארצייט של אבי הבן או הכהן, פטורים אבי הבן והכהן מן התענית.

סב. חתן שאירע לו יום יארצייט תוך שבעת ימי המשתה – לא יתענה, דיום טוב שלו הוא.

סג. חתן בר מצוה שחל יום היארצייט של אביו או אמו ביום הבר מצוה, אין צריך להתענות, ורשאי לאכול באותו היום.

סד. מי שחל יום יארצייט של אביו ואמו, והוזמן באותו היום לברית מילה של אחד מקרוביו או ידידיו, יש להקל בזה ויכול לאכול שם.

סה.מי שחל יום יארצייט של אביו או אמו יום לפני תענית ציבור כגון טז' בתמוז או ט' בטבת וקשה עליו להתענות יומים רצופים, יכול להתענות רק בתענית הציבור ותעלה לו תענית זו עבור שני החיובים. ואין צריך לומר שהוא הדין לפני תענית ט' באב ויום הכיפורים 70  א'.

סו. כל הפטור מן התענית, כיון שאין זה פטור באופן קבוע אלא רק לאותה השנה, אין צריך התרת נדרים. ואם הוא זקן או חולה ויודע שלא יוכל להתענות יותר במשך ימי חייו, ילך אל החכם ויעשה התרת נדרים.

סז. כל הפטורים מן התענית (ולא יכלו להתענות ביום שקודם לכן, כדכתבנו לעיל), אם יכולים להתענות למחר – יתענו, ואם יותר מזה אין צריך להתענות דכיון דאדחי אדחי.

סח. אם אירע יום מיתת אביו או אמו באדר פשוט והשנה כעת מעוברת, יש להתענות באדר שני. והוא הדין אם נפטרו הוריו באדר שני שיש להתענות באדר שני. וכשנפטרו הוריו באדר ראשון וכעת השנה מעוברת, יתענה באדר ראשון.

סט. מי שנפטר בל' אדר ראשון, יש לערוך את האזכרה בשנה מעוברת ביום ל' אדר ראשון, וכיון שהוא ראש חודש האסור בתענית יקדים התענית ליום שלפניו, או יפדה התענית בצדקה כמבואר לעיל.

ע. מי שנפטר בל' חשון או ל' כסלו ובשנה הבאה החודש חסר, אם קרה לו כן בשנה הראשונה יערוך האזכרה בכ"ט לחודש, שהרי היה פטירת אביו ביום האחרון של החודש, אך אם בשנה הראשונה היה חודש מלא וערך את האזכרה ביום ל' לחודש (שהוא א' דראש חודש), גם בשאר השנים יקבע כן בראש חודש, וינהג בדיני יארצייט בראש חודש מלבד התענית שיקדים ליום קודם או יפדה בצדקה. וטוב לומר קדיש ולהדליק נר בשני הימים.

עא. אם נפטר אביו בשנת העיבור בערב ראש חודש אדר שני, שהיא כ"ט לאדר ראשון, יתענה בשנה פשוטה בכ"ט באדר ולא בכ"ט

בשבט.

עב. מי שנפטר בשנה פשוטה, והשנה שלאחריה שנה מעוברת, יש לערוך את האזכרה אחר שנים עשר חודש מיום הפטירה ולא ביום תאריך הפטירה, וכגון מי שנפטר בד' בניסן יערכו את האזכרה בליל ג' אדר שני בשנה שלאחריה. ולעניין התענית ראוי שיתענו הבנים בתאריך הפטירה בחודש י"ג וטוב שיתענו גם באזכרת השנים עשר חודש.

עג. מי שנפטר ביום טוב ונקבר למחרת, יש לערוך את אזכרת השנה ביום טוב עצמו או יקדימו האזכרה לערב יום טוב. והוא הדין אם חל יום פקודת השנה בשבת שיערכו האזכרה בשבת או יקדימו הלימוד.

עד. מותר מעיקר הדין להתענות תענית יארצייט שחלה בימי חודש ניסן. וכן המנהג. ויש נוהגים שלא להתענות יארצייט בחודש ניסן ויש להם על מה שיסמוכו.

עה. אומרים העולם כי מי שלא הלך עשר שנים על קברי אבותיו ששוב לא ילך, והיכא דאפשר ישלח מקודם שליח על קבר אבותיו להודיעם שרוצה לבוא להשתטח על קברם ואחר כך ילך הוא בעצמו, ואפילו היה אנוס במה שנמנע ללכת על קברם יעשה כנ"ל. וטוב שידור צדקה באותו מעמד לעילוי נשמתם.

עו. תקנת קדמונינו שלא להוציא שם רע על המתים, ומי שהוציא שם רע על מת צריך לבקש סליחה גם על החרם, וצריך התרה על החרם כדי לצרפו למניין.

עז. איש ואשה שזכו ונפקדו בבן זכר, לכתחילה יש להקפיד לקרוא את הבן הראשון על שם אבי הבעל והבן השני על שם אבי האשה, אלא אם כן מחל אבי הבעל על כבודו לטובת אבי האשה שאז יקראו לבן הראשון על שם אבי האשה. ואם אבי הבעל בחיים ואבי האשה נפטר, ראוי יותר לקרוא את שם הבן הראשון על שם אבי האשה להקים לו שם בישראל. והוא הדין אם אבי הבעל מקפיד שלא יקרא שמו בחיים חיותו, יש לקרוא את שם הבן הראשון על שם אבי האשה אם רצונו בכך.

עח. המנהג שנוהגים בכמה קהילות לערוך אזכרה במהלך השנה הראשונה בכל ערב ראש חודש או בתאריך הפטירה בכל חודש, או בכל שלשה חדשים, אין זה חיוב מן הדין כלל, והנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו.

עט. מי שנמצא במצב ריקבון, ולדעת הרופאים מת לפני שמונה ימים, אולם אנשים טוענים שראוהו חי לפני ארבעה ימים, יש לקבוע

את תאריך אזכרת השנה ביום שראוהו ולתלות שמת באותו יום  .

Share

Comments

comments

קישור קבוע למאמר הזה: http://xn--7dbm4bk.co.il/%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%a9-%d7%95%d7%90%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%94/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>