מעשה ברבי עקיבא ואמירת קדיש

ידוע מעלת וחשיבות אמירת הקדיש ולימוד התורה ותפילה לעילוי נשמת הנפטר.

בעניין תיקון נפטרים תיקון נשמות, מסופר מעשה ברבי עקיבא, שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה רץ כמרוצת הסוס וחבילת עצים גדולה על כתפו.

גזר עליו ר’ עקיבא והעמידו. לשאלת ר’ עקיבא על מעשיו, ענה לו אותו אדם: “מת אנוכי, ובכל יום פוקדים עלי מלאכי חבלה הממונים עלי לחטוב עצים, ושורפים אותי בהם.

וכל כך למה? מפני שעברתי על כל מצוות התורה.

אמר לו ר’ עקיבא: “כלום שמעת מן הממונים עליך, אם יש לך תקנה, להפטר מפורענות זו?”,

אמר לו: “שמעתי שהיו אומרים אלמלי היה למסכן זה בן, שעומד בתוך הקהל ואומר קדיש, וברכו את ה’ המבורך, והקהל עונים אחריו אמן, יהא שמיה רבה מברך, וברוך ה’ המבורך, מיד היו פוטרים אותי מן העונש”.

שאל אותו ר’ עקיבא על עירו, והלך לשם.

לאחר דרישה וחקירה, מצא ר’ עקיבא את בנו של האיש, כשעודנו ערל ולא נימול.

נטלו ר’ עקיבא, מל אותו, והושיבו לפניו ללמדו תורה, ולא היה מקבל (לא היה מבין לימוד ודברי תורה) עד שישב עליו ר’ עקיבא בתענית ארבעים יום והתפלל עליו, עד שיצאה בת קול ואמרה לר’ עקיבא שנתקבלה תפילתו.

אז הלך ולימדו תורה, קריאת שמע, תפילה וברכת המזון.

העמידו בתוך הקהל ואמר קדיש וברכו את ה’ המבורך, וענו הקהל אחריו. באותה שעה התירו את המת ופטרוהו מן הפורענות.

בספר הזוהר (זוהר חדש פ’ אחרי דף מט:) מובא המעשה הנ”ל ושם כתוב שר’ עקיבא לימדו לומר הפטרה בבית הכנסת, וכן עשה, והמשיך ולימדו תורה עד שנסמך בתואר רבי.

ואז נגלה המת בחלום אצל ר’ עקיבא, ואמר לו: “רבי, הקב”ה ינחמך כפי שניחמתני, כי בשעה שאמר בני ההפטרה, הפקיעו ממני דין גיהנם, ובשעה שעבר להתפלל ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני מכל וכל, ובשעה שנתחכם בני והוסמך על ידך, עטרוני בכתרם של צדיקים והושיבוני עמהם בגן עדן.

והסיפור בלשון הזוהר חדש (רות דף קג.):

א”ל יודאי חייבא אנא דלא שבקנא בישוי חטאין בעלמא דלא עבידנא וכו’ (אמר לו יהודי חייב אני שלא היה חטא אחד שלא עשיתי בעולה”ז), א”ל ברא שבק בעלמא (בן הותרת בעולם),

א”ל הן חד ברא שבק והוא רשע כאבוה (כן בן אחד והוא רשע כאביו)..,

חיפש אבתריה ונטיל ליה באורייתא עד דאילוף ליה (חיפש אחריו, ולימדו תורה עד שלמד) מקרא וצלותא וקריאת שמע, לבתר אוליף ליה משנה ותלמוד והלכות ואגדות עד דאחכים יתיר, והיינו רבי נחום הפקולי וכו’,

ההוא גברא אתי ליה בחלמא (ההוא יהודי בא לו בחלום) וא”ל רבי כמה דאנת נחמת לי כן ינחם הקב”ה אותך, דהא…

מן יומא דידע בני פסוק חד – פקו לי מן דינאי.

כיון דקרא ק”ש – סלקו דינאי בין ביממא בין בלילה זימנא חד.

כיון דקרי בי רב – אעברו דינאי מכל וכל.

יומא דאתחכים וקרו ליה רבי – אתקינו כורסי בין צדיקיא בגינתא דעדן.

ובכל יומא ויומא דאתחדשא אורייתא בשמיא – מעטרין לי בעטרא עילאה דצדיקים מתעטרין.

קישור קבוע למאמר הזה: https://xn--7dbm4bk.co.il/%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%90-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%a9/

כתיבת תגובה